Welcome to Our awesome theme

יובל שלנו, היום בן חמש וחצי, ואנחנו, קבלנו הדרכה וליווי אצל דן וחמוטל מאקטיב-קידס במהלך השנה האחרונה, כדי להתמודד עם קשיי המשקל והתזונה. זה הסיפור שלו ושלנו ומילות התודה וההערכה לדן וחמוטל.

14 אוגוסט 2016

יובל שלנו, היום בן חמש וחצי, ואנחנו, קבלנו הדרכה וליווי אצל דן וחמוטל מאקטיב-קידס במהלך השנה האחרונה, כדי להתמודד עם קשיי המשקל והתזונה. זה הסיפור שלו ושלנו ומילות התודה וההערכה לדן וחמוטל.

הסיפור של יובל שלנו,

יובל שלנו הוא ילד גדול. הוא גדול בגובה והוא גדול במשקל. הוא ילד שמח, אהוב, מספר שלוש קלאסי, שנהנה מכל העולמות, ילד חכם כל כך שאין מלים לתאר והוא מאוד אוהב לאכול.

כשהגענו לדן וחמוטל לפני שנה, יובל היה בן ארבע וחצי, הרבה מחוץ לכל האחוזונים, ילדון שמנה אחת בארוחה אף פעם לא הספיקה לו ותמיד רצה מנה שניה ושלישית לפחות, שבקושי היה מסוגל לטפס על סולם של מגלשה, שאחרי כמה שניות של ריצה היה מתעייף אבל החלק הקשה מכל היה אנחנו, כי אנחנו חששנו לגעת בזה. היה לנו ברור שצריך לעשות משהו אבל חששנו מאוד. כמו כל הורה, פחדנו לגעת בעניין המשקל. פחדנו שאם נהיה אקטיביים אנחנו "נשרוט" את הילד, אנחנו נהפוך את זה לבעיה באמת, ומאידך, לא היו לנו כלים כדי לעזור. קל מאוד להגיד – "נו תתנו ירקות" או "נו תצאו איתו לספורט כל יום עם הילד" אבל האמת היא, שכשאתה מול הילד שלך ואין לך מושג איך לגייס אותו כדי לאכול ירקות או כדי לרוץ איתך ברחוב, אתה אבוד ומהר מאוד אתה מגלה שאתה עושה המון שטויות ואם אתה מספיק אחראי אתה מבין שאתה צריך עזרה.

וכאן נכנסו לחיינו דן וחמוטל היקרים כל כך.

דן לקח את יובל שלנו ולאט לאט בנה לילד המופלא הזה בטחון בגוף שלו, מוטיבציה לספורט, אהבה לתנועה, גאווה בכוח שלו, קואורדינציה ובחלוף שנה של עבודה משותפת של דן עם יובל, עמד מולנו ילד אסוף, חזק, זקוף, מלא עוצמה פיזית. דן לקח את החולשה של יובל, את המשקל, הגודל, והמגושמות, והפך אותה לחוזקה שלו, לכוח, לשרירים, לעוצמה. לאט לאט, עם ערכה מופלאה שמעוררת מוטיבציה והשראה, למדנו יחד איך באמת לעשות את העניין הזה של ספורט ותזונה נכונה משהו שבא בחיוך ולא בקושי.

בשנה הזו הילדון שלנו קיבל כלים שישרתו אותו לכל החיים. זה בכלל לא משנה מה משקלו, כי הספורט כבר חדר לתוך עצמותיו, הרצון לנוע ולזוז ולהתחזק כל הזמן, כל יום, הפך לחלק מהחשיבה הפנימית שלו, האמונה שהוא יכול הכל מבחינה פיזית נמצאת שם בתוכו, היא כבר עמוק בתוך נשמתו הרכה והיא תלווה אותו כל חייו. יובל לא רואה בעיניים כשעומד מולו סולם או קיר. הוא מרגיש בתוכו שהוא יכול הכל, לטפס ולקפוץ ולזחול וכל כולו מתמלא עוצמה שקשה לתאר אותה במילים.  לזה קוראים מדריך לחיים. כי אדם שיכול לעשות כזו עבודה עם הילד שלך, הוא אדם שהרוח שלו נשארת צרובה לטובה בנשמתו של הילד לכל החיים. ודן, הוא בדיוק אבל בדיוק האדם הזה.

בחופש הגדול, נסענו ליער השחור, הגענו לפארק חבלים, יובל חבש קסדה, חגורות בטיחות ועשה את הבלתי יאומן בלי למצמץ בכלל. הוא טיפס על סולמות (המווון סולמות), הלך על חבלים (המווון חבלים), זחל על מסלולים בגובה אדיר, בריכוז, בנחישות, בלי להתבלבל לרגע, וכל כמה דקות הוא רק אמר: "אבא, תצלם לדן. אני רוצה שדן יראה מה אני עושה. אבא אתה מצלם נכון?" ואני הלכתי אחריו על החבלים וכל מה שחשבתי לי בלב היה – יובל, בן חמש וחצי, כבש את העולם כרגע, כאן בין צמרות העצים, הכי גבוה שאפשר, מבחינתו ומבחינתנו הוא ניצח. איזה מזל היה לו שהוא פגש את דן כדי שיתן לו את הכוח לעשות את זה.

 

חמוטל לעומת זאת היתה המאמנת שלנו, ההורים, ותאמינו לי, זה לא פחות מאתגר. כל הורה מביא איתנו את המטענים שלו לתוך הקשיים של הילדים שלו. לפעמים זה קשיי התנהגות, לפעמים זה קושי לימודי ולפעמים זה קושי עם משקל ו-ווואווו כמה שאנחנו יכולים להיות רגישים בנקודה הזו.

אני חושבת שבשתי הפגישות הראשונות בעיקר בהיתי בחמוטל ורק רציתי ללכת. המחשבה שאני מעזה בכלל להסתכל על קושי של משקל של הילד שלי כבעיה, זעזעה אותי. עזבו אותי באמא'שלכם, הילד יגדל, יהיה בסדר, עדיף שיהיה שמן מאשר שרוט. ככה הרגשתי.

אבל חמוטל, היא לא ויתרה לנו. וטוב שכך. בסבלנות גדולה ותוך הכרה עם המגבלות שלנו כהורים (מיותר לציין שאנחנו לא מצטיינים בבשלנות, אוכל בריאותי, אורגני ונטול קלוריות), היא למדה אותנו איך בכל זאת להתאמץ. איך לסגל שפה נכונה, שפה שלא כוללת את הפועל ש.מ.ן אבל כן כוללת הכרה בקושי של יובל ולא פחות שלנו. סגלנו לעצמנו שפה יומיומית של בריאות, ומה טוב לגוף שלנו, מילים של בחירה בטוב ובריא, מילים של גבולות ושל לבדוק עם עצמי האם אני שבע? ומה אני עוד צריך באמת, אבל בשפה של ילדים, שעוברת את המחסומים. מילים של העצמה מתוך הכרה בקושי, של התגברות וגאווה בהתגברות. לאט לאט היא גם קלפה חלק מהכשלים בתוך המזווה והמקרר שלנו, זה היה מאתגר אבל היא הצליחה לחדד לנו טוב את הבחירות שאנחנו עושים ושלא טובות לאף אחד מבני הבית, לא רק ליובל.

אנחנו לא חוששים יותר לדבר על מה בריא מול הילדים, על להגיד שאנחנו מבקשים לעצור. אנחנו לא מפחדים להגביל את המנה השניה עם הסבר מסודר וברור על למה זה נכון לעצור. הגבולות שלנו ברורים יותר וזה מקרין לילדים. אנחנו סומכים על עצמנו שאנחנו עושים טוב לילדים שלנו, שהגבולות שלנו נאמרים באסרטיביות אבל ברגישות ובשפה נכונה ושהמודעות שלנו ושלהם היא כוח ולא מכשלה.

 

אנחנו מבינים היום יותר משהבנו כשהגענו לדן וחמוטל, שאנחנו לא באנו כדי לצאת עם ילד רזה. זה בכלל לא זה. אנחנו באנו כדי לקבל כלים להמון שנים קדימה. כלים של הבנה וגבולות ושפה וספורט ומשמעת עצמית ובטחון בגוף של ילדון אחד מדהים במיוחד.

 

יובל שלנו זכה בדן וחמוטל וגם אנחנו זכינו ועל כך מגיעה להם יותר מתודה.

אנחנו עוד נפגש לאורך הדרך, נעזר בדן וחמוטל כשנרגיש שאנחנו צריכים להאסף מחדש, זה יהיה לנו קל כי אנחנו כבר יודעים שאת הדבר הזה שהם יכולים לתת לנו ולילדינו אי אפשר לקבל בשום מקום אחר.

 

 

תודה לכם יקרים. על הכל.

 

מאיתנו,

גליה ואבישי, אמא ואבא של יובל.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>